המקובל הרב עדס נגד שירות מעורב בצה"ל

כיצד יש להתייחס לשירות בנות בצה"ל? ומה עם שירות לאומי? את האיגרת הבאה כתב בימים אלו הגאון הצדיק הרב יעקב עדס ובאגרת זו הרב המקובל מקיף בהיסטוריה ובהלכה את עניין השירות הצבאי והשירות הלאומי בישראל, מביא לנו את דעת התורה של גדולי ישראל האמיתיים - ואף מציג עובדות מאד מטרידות שהשלטונות בישראל מסתירים מאיתנו.
26.04.2017 - ל' בניסן תשע"ז.

וכך כותב המקובל הרב עדס: אנחנו עומדים בימי ספירת העומר, שכפי שמבואר בזוהר הקדוש ובספר החינוך ובעוד עשרות מהספרים הקדושים אלו ימים של הכנה למתן תורה. בפרשת יתרו כתוב על הכנה נוספת של ימים אחדים שה' יתברך הכין את עם ישראל על ידי משה רבנו למתן תורה, כשבתחילת הדברים אמר לו "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" - ומפרש רש"י: בית יעקב אלו הנשים ובני ישראל אלו האנשים. הכתוב הקדים נשים לאנשים, ואחד מהטעמים הוא שחינוכו של הדור הבא מתחיל בידי הנשים, שהן קובעות בהנהגת הבית את דרכם של הבנים והבנות.

בשנים הראשונות לקום המדינה הייתה בארץ ישראל סערה גדולה מאוד סביב העניין של שירות בנות בצבא. רבנים לחמו כנגד זה בכוח רבב ובסופו של דבר פטרו את הבנות שומרות המצוות משירות בצבא. ועדיין היו בעיות קשות – כי היו מקרים רבים שהאחראים מטעם הצבא קבעו שבנות מבתים חלשים אינן שומרות מצוות ולכן גויסו בעל כורחן. בערך בשנת תשל"ז, כאשר מנחם בגין הקים לראשונה את הממשלה, הוא צירף לקואליציה את אגודת ישראל שמראשיה באותה שעה היה הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך (היו אז עוד גדולי ישראל חשובים מאודד בראשות אגודת ישראל אלא שמכמה סיבות הידע שלי על מה שהתרחשש בחדרו של הגרא"מ שך בעניין רב מהידע שלי במה שנעשה בבתי הרבנים האחרים ולכן אכתוב בעיקר על זה). הדרישה החזקה ביותר והמעכבת ביותר כל כניסה לקואליציה מצד הרב שך הייתה לסדר חוק הפוטר משירות צבאי בחורות המעוניינות בזה בצורה החזקה ביותר. ושני תנאים הציב הרב שך – התנאי הראשון כדי להיפטר משירות, הוא שנערה לא תצטרך כלל להצהיר שהיא דתייה אלא להצהיר שמטעמים שבמצפון או בהכרה דתית היא מסרבת להתגייס; והתנאי השני הוא שאת הצהרה זו אינה צריכה להביא אל אנשי הצבא אלא למשרדי רבנות וכיוצא בזה. החילונים התנגדו לחוק כזה ועסקני היהדות החרדית ניסו בכל כוחם להסביר לרב שך שלא ייתכן לדרוש שתי דרישות כאלו ביחד שהרי כך כל בחורה שלא תרצה לשרת מאיזו סיבה שתהיה, תוכל לפטור את עצמה.. אך עם כל זה הרב שך התעקש בדווקא על תנאים אלו. כששאלו העסקנים את הרב שך מה נוכל לענות לראשי השלטון החילוני על ההצדקה שבחורה חילונית שעובדת במקום מעורב והולכת ח"ו לדיסקוטקים וכיוצא בזה תוכל לפטור את עצמה מהצבא, השיב להם הרב שך שבצבא המצב גרוע פי כמה מבכל מקום אחר. אבל בעיקר חזר בפניהם שהם חוששים מהסיבה שהדתיים לא בקיאים מה קורה בצבא המעורב, אבל ראשי השלטון בקיאים בזה ויבינו היטב את הדברים... ואכן בסופו של דבר חזרו העסקנים וסיפרו בהפתעה איך ראשי השלטון החילוני הבינו היטב את הדברים  וקיבלו בהבנה את הדרישות. לפני כמה שנים הייתה סיבה מסוימת שאינני רוצה לפרטה שהנושא של מה שקורה בצבא המעורב עלה לכותרות. וכפי שסיפרו לי יודעי דבר, באותם ימים היו בעיתונות החילונית עמודים שלמים של עדויות של בחורות שעברו בצבא דברים קשים מאוד, ואינני מתכוון שהם קשים רק מבחינת ההלכה אלא גם לפי הקריטריון של חילונים גמורים. והחמור מכול - שרוב הבנות לא התלוננו מעולם על מה שעברו מכמה סיבות של האווירה בצבא שגורמת שבדרך כלל בחורה נמנעת מלהתלונן. כל זה הופיע בעיתונים חילוניים לגמרי מעדויות מכלי ראשון.

המנהיג המרכזי של הציונות הדתית היה הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, אך יש לספר כאן למי שלא יודע שהאיש המרכזי ביותר בהבאתו להיות רב של ירושלים היה הגאון רבי צבי פסח פרנק, שעם השנים היה בעצמו הרב של ירושלים מטעם הרבנות והיה נחשב הפוסק הגדול ביותר שהיה לרבנות הראשית מקום המדינה. קטונתי מלקבוע דברים כאלו אך אני יודע שכך אמרו רבנים רבים ומהם הגאון רבי עובדיה יוסף שבעצמו למד אצלו הרבה מאוד מתורת הפסיקה וסיפר על זה בכל הזדמנות. לכן חשוב מאוד להביא בזה שהרב פרנק היה בין אלו שחתמו על הפסק הקובע ששירות בנות בצבא הוא אסור בכל צד ואופן ושהוא בייהרג ואל יעבור. לאחרונה היה פולמוס רב בעניין דברים שאמר רב ממכינת עלי על השירות המעורב. יש לדעת שעשרות שנים לפניו התבטא הרב פרנק בצורה חמורה הרבה יותר, ובספר 'מנהגי הראש"ל' מופיעה עדות של הרבב יעקב יוסף בשם הרב פרנק מה שפסק להלכה בעניין בחורה ששירתה בצבא. אינני רוצה לכתוב כאן את הדברים מפני חומרתם, ומי שרוצה יוכל לעיין בספר הנ"ל ולראותם (כרך שני עמוד רס"ו). אבל מלבד הרב פרנק, עוד הרבה מאוד מגדולי ישראל פסקו על זה שזה בייהרג ואל יעבור. כך מפורסם בשם החזון אי"ש (אך אין מודעה חתומה בשמו מפני שהייתה דרכו לעולם לא לחתום על שום מודעה) וכך יש מכתבים חתומים מהגרז"ר בנגיס רב ירושלים של העדה החרדית והגרא"ז מלצר, מחבר ספר אבן האזל והגרד"ב וויידנפלד, הרב מטשבין והגרא"מ שך והגרי"י קניבסקי מחבר ספרי קהילות יעקב, ונדפס כל זה בספר קריינא דאיגרתא מהקהילות יעקב (ובמהדורא החדשה הוא בסימן תשע"ה( ועיין שם עוד במכתבים שלפני כן ושאחרי כן דברים חשובים). ולהבין את חומרת ההלכה של ייהרג ואל יעבור וכמה לא כדאי לעבור על זה, יש להביא כאן מה שכתב רבנו הגדול החפץ חיים, שכל שומרי המצוות מכל החוגים הולכים לאורו בספרו 'בית ישראל' פרק ג' סעיף ד'' (בדפוס חדש עמוד י"ח) שכתב שם: שפגם הנפש מאלו העוונות גדול כל כך שמוטב לו לאדם למות ולא לעבור, וחיל ורתת צריך לאחוז את אלו הפושעים בנפשותם כי דבר אשר צריך למסור נפשם להריגה אם יאנסוהו יעברו על זה בחפץ לב ולא פעם אחת רק לאין שיעור העניין נורא מאוד למה שהגענו ומה שפעלו עלינו לעג השאננים פורקי עול בלעגם על חוקי התורה להכניס ישראל תמימים בעניין נורא כזה. עכ"ל. ומכלל כוונת דבריו של החפץ חיים הוא שכל דבר שהורו לנו חז"ל שהוא בייהרג ואל יעבור פירושו שמלבד ההלכה המוחלטת שיש בזה, כלולה בזה גם עצה טובה מפני שהנזק שנגרם לנשמה של האדם מכישלון בדבר זה גדול יותר מהנזק של מיתה.

אך עם השנים נודע לי שהשירות של בנות בצבא הוא לא רק עניין של ייהרג ואל יעבור אלא גם ייהרג ואל יהרוג וייהרג ואל ייהרג... סיפר לי יהודי בעל תשובה שבעברו היה מבכירי מלמדי הלחימה במג"ב, וכשהתחיל ללמד הסבירו לו הממונים מעליו את הרף של המומחיות שאותו צריך לוחם להצליח לעמוד בו כדי שאפשר יהיה לשלוח אותו למשימות שיש בהן סכנה או הצלה מסכנה, וכמובן הזהירו אותו שאין מקום לרחמנות בעניין על מי שלא יכול לעבור את רף זה, שכן מפקד שיתפשר בדרישות מסכן את חייו ואת חיי האחרים. ובכן הוא עשה כפי ההוראות וכתוצאה מזה כל הבנות שהיו בקבוצה נפסלו. קרא לו הממונה ואמר לו מה עשית? השתגעת? אתה רוצה להקים נגדנו את כל ארגוני הנשים? השיב אותו מדריך לחימה, הרי אתה אמרת לי בעצמך והראית לי דף כתוב עם ההוראות מה הרף הנדרש כדי להיות לוחם והן לא עברו אותו... מפקדו השיב לו שהוא צריך להבין שלבנות מציבים רף נמוך יותר אחרת שום בת לא תוכל להיות לוחמת ויהיה בלגן שלם מארגוני הנשים... אם כן מדוע לא כותבים את זה בהוראות? על כך השיב לו שאם נכתוב כזה דבר יקומו כנגדנו עיתונאים ויאמרו שאנחנו מסכנים חיים ולא יהיה לנו מה לענות להם. והדברים הנ"ל הם לא רק בתאוריה אלא לצערנו גם במעשים. במשך שנים רבות זכיתי להתפלל בכותל המערבי, ובתקופה מסוימת רבו הפיגועים. באחת הפעמים סיפרו עדים שהיה פיגוע באזור שער שכם שבו מפגע דקר למוות בחורה ממג"ב, והם אמרו שכפי שהבינו את מצב העניינים נראה להם שאם זה היה בחור ממג"ב הוא היה מתגבר על הדוקר והורג אותו בנשק שבידו, כמו בדרך כלל באירועים עם שוטרי מג"ב. ובעוד פעם אחרת הם סיפרו על פיגוע באזור שער יפו שבו בא מפגע עם סכין לדקור יהודי והייתה שם בחורה ממג"ב והיא ירתה בנשק שבידה, ובמקום שהכדור יפגע במפגע הכדור הרג את היהודי. ולדבריהם, אם היה שם במקומה בחור ממג"ב לא היה קורה כדבר הזה מפני שהיה אפשר די בקלות לפגוע במטרה הנכונה. והדברים חמורים פי כמה וכמה כאשר הממונים על לימודי הלחימה בצבא ובמג"ב מודעים לדברים הנ"ל ואף על פי כן ממשיכים כך מפחד מארגוני הנשים. כאשר סיפרתי את הדברים הנ"ל לעיתונאי מפורסם בתקשורת החילונית השיב לי שגם הוא יודע בוודאות גמורה את הדברים ושיש סרטון מפורסם שבו רואים איך באימוני לחימה חייבים לעבור מעל גדר מסוימת,, וכשמגיעה בחורה ואיננה יכולה לעבור, שמים לה ספסל לעלות עליו כדי שתצליח, מה שאם היה המדובר בבחור הוא היה נפסל מיד. וגם הוסיף לי אותו עיתונאי שיש עוד בעיה מפורסמת, שכאשר בנים ובנות משרתים בתערובת הראש שלהם עסוק בדברים אחרים באופן שיכול לגרום סכנת חיים מחוסר ריכוז בתפקיד. ואת המציאות הזאת שמעתי מעוד עדויות. על טענת חוסר בכוח אדם – דברים שאמרו לי בכירים בצבא בנוסף לחומרת הדברים הנ"ל, חמורים הדברים ביותר כאשר המציאות היא שאין חסרון כוח אדם בצה"ל, וכמדומני שמפורסם הדבר שהשופט טלל כתב בעניין גיוס חרדים שאין לזה סיבה ביטחונית; יתרה מזו - היה אצלי מפקד בכיר מאוד מהצבא שעבודתו בתחום כוח האדם ושאלתי אותו מה הבעיה הקשה ביותר שיש כיום בצה"ל, והשיב לי שבראש כל הבעיות עומד העניין של עודף כוח אדם. שאלתיו – מה כל כך נורא בעודף חיילים, זה לכאורה מוריד מהעומס? והשיב שהריבוי המיותר של כוח אדם לוקח תקציבים עצומים, והיום כל הצלחת הלחימה תלויה בעוד טכנולוגיה ומודיעין ולא בעוד כוח אדם. ואפילו בענייני הגרעין האיראני, שהשמועה מדברת על הרבה דברים שנעשו נגדו והועילו מאוד לעכב אותם (הדברים לא קבלו אישור רשמי אך הוא סיפר מה השמועה אומרת ודיבר לפי השמועה), לדבריו אם היה יותר תקציב שמופנה כעת להגדלת כוח האדם אפשר היה להכפיל את הדברים פי כמה. הוא טען שיש עובדים בכירים שאם היו מכפילים פי כמה את שעות עבודתם, לא היו עובדים במגזר הפרטי. האיש אף טען שהוא יודע לנקוב בפרטות שמות של עובדים כאלה. שאלתי אותו, אם כך הם הדברים מי עוצר אותם מלהקטין בהרבה את הצבא, והשיב שזה רק מסיבות של אידיאולוגיות שונות ובכלל לא מסיבות ביטחוניות, ואדרבה, הם פוגעים בביטחון המדינה מאוד בעבור סיבות אלו. אחרי ששמעתי דברים אלו דיברתי עם עוד כמה בכירים בצבא ועוד כמה יודעי דבר וכולם אישרו את הדברים. לפי דברים אלו, כל מי שיש לו סיבות שמתירות לו מבחינת החוק להיפטר מן הצבא והוא בכל אופן הולך לצבא ברוב רצונו להתנדב ולסייע - לא רק שאינו תורם לביטחון המדינה אלא הוא אפילו מזיק לביטחון המדינה ורק עוזר למטרות הצדדיות שקובעי החוק בעבורן ממשיכים לחפש איך לגייס עוד ועוד לצבא בזמן שהבעיה הקשה ביותר של הצבא הוא דווקא ריבוי כוח אדם. מי שהדברים נראים מוזרים בעיניו - איך ייתכן שהשלטונות וראשי הצבא מערימים כל כך על האזרחים - ייזכר בפרשת ילדי תימן, וכידוע כל מה שנחשף לאחרונה זה רק אחרי שהדברים היותר חמורים צונזרו במשך חודשים רבים לפני שניתנה רשות לציבור לראות את מה שכן הותר לראות, וגם זה רק אחרי שנים רבות שכבר רוב השייכים לעניין אינם נמצאים בעולם הזה; או שייזכר בפרשת המחדלים שקדמו למלחמה שהייתה בשנת תשל"ד, ויבין אילו דברים עלולים לקרות מול העיניים והציבור שותק.

עם הדברים הללו, אי אפשר שלא להזכיר שאף המציאות שלצערנו השתרשה חזק בציונות הדתית - להתיר  לבנות את השירות הלאומי, הרבה מאוד גדולי ישראל אסרו את הדבר הזה בצורה חמורה מאוד. ואף על זה יצא מכתב מגדולי ישראל בט"ו באלול תשי"ב לאסור הדבר באיסור חמור ושאף זה בייהרג ואל יעבור, וחתמו על זה הרב פרנק, הרב בנגיס, הרב מלצר והרב ווידנפלד, ובכ' בחשוון תשל"ב חזרו הרב שך והרב קניבסקי ופרסמו את המודעה הנ"ל והוסיפו על זה שגם שירות לאומי בסוג הנקרא שירות לאומי בהתנדבות הוא בכלל האיסור הנ"ל ובכל חומרתו וכדין 'אביזרייהו' שהוא בייהרג ואל יעבור, והם קוראים לכל בנות ישראל ולהוריהן לעמוד על נפשם ולא להיגרר אחרי שום פיתויים בעניין, ונדפס כל זה בספר קריינא דאיגרתא הנזכר לעיל. וחשוב מאוד להדגיש שלא יבואו לטעות בדבר, שאם כך מי שבלאו הכי חשבה ללכת לשירות לאומי אם כך אין הבדל אם תלך לצבא; שאין הדבר כן, וברור שהמצב בצבא הרבה יותר חמור מאשר מה שקורה בדרךך כלל בשירות לאומי - ורק שאותם גדולים הורו שגם בנזקים הרוחניים שיש בשירות לאומי זה מספיק כדי ליתן את פסק ההלכה האמור. ושמעתי מאנשים נאמנים מאוד המתמצאים היטב בעניין שידוע להם בבירור על בנות שחוזרות מהשירות לאומי מרוסקות לגמרי מבחינה רוחנית, ואני לא רוצה להאריך בפרטים בדבר. אך עם כל זה חשוב לדעת שהמציאות היא שבחלק חשוב מאוד מהציונות הדתית כיום אכשור דרא (הוכשר הדור) והבנות הרבה יותר זהירות בענייני צניעות מאשר היה נהוג בחוגים אלו בשנים מוקדמות. והדבר מתבטא בארגוני נוער נפרדים ובעוד הרבה עניינים חשובים מאוד. ולכן הגיע הזמן שיחשבו הבנות וכן הוריהם מחשבה שנייה, אולי גם את הדברים שכל כך השתרשו בציבור זה אפשר לשנות, ועל דרך שאמרו חז"ל בסוף מסכת ברכות בתלמידי חכמים שהולכים מחיל אל חיל ותמיד עולים מדרגה לדרגה גבוהה יותר, ובפרט בדבר שגדולי ישראל החמירו בו כל כך. ידוע שבציונות הדתית, בצורה מאוד חזקה, הרבה מהנשים והבנות דורשות לקבל הישגים והצלחות לא פחות מאשר האנשים והבנים, ולא מוכנות להישאר בדרך הישנה שכל תפקידה של האישה הוא הנהגת הבית המשפחתי. והשאלה נשאלת: הרי הדבר ידוע שאצל רבים מהבנים בעשרות השנים האחרונות הייתה התקדמות שאפשר להגדירה כמהפכה רוחנית גבוהה מאוד להתמסרות לחיי תורה וצדקות ברמות חזקות מאוד, להיות כל משאת נפשם הקשר עם ה' יתברך ועם התורה הקדושה, ודרך זה להביא שפע לעם ישראל. ולמה בזה לא ירצו הנשים והבנות להתחרות עם הבנים ובצורה הנכונה המתאימה להן? שחלק משמעותי מזה הוא להתרחק מהתנהגות שחודשים רבים מאוד חיים במצב שלפי דעתם של רבים מגדולי ישראל הם בגדר של חיי איסור. וגם צריך לדעת שהמציאות היא שצורת החיים בעשרות שנים האחרונות בארץ ישראל השתנתה וההשפעה הרוחנית השלילית שיש ברחוב החילוני היא הרבה יותר מסוכנת מאשר בעבר, וגם יש רבים מאוד בציבור החילוני שיש להם מגמה לשנות את אורחות חייהם של שומרי המצוות - חלקם מסיבות של אנטי לדת וחלקם מסיבות שהם מאמינים שזה ישנה את דעתם בענייני ארץ ישראל ומסיבות אחרות. מטעם זה יש מקום למחשבה שנייה שגם מי שהורה בעבר לשלוח בנות לשירות לאומי ייתכן שבמציאות הקיימת כיום היה משנה את דעתו.

ולסיום הדברים נחזור לענייני הימים הקדושים שאנו נמצאים בהם, ימי ספירת העומר, שכתוב בספרים הקדושים שהלילה השישי והיוםם השישי של הספירה בכל שבוע נחשבים בחינת יסוד של אותו השבוע, והוא זמן לחזור בתשובה על כל העניינים של חסרון קדושה וצניעות ושל הלכות טהרת המשפחה. בין במה שנוגע לגברים ובנים ובין מה שנוגע לנשים ובנות. והשבוע השישי כולו זמן מסוגל לזה, והוא הנקרא שבוע של ספירת יסוד. ובמיוחד הלילה והיום השישי של השבוע השישי שנקראים יסוד שביסוד ותאריכו הוא כ"ו באייר, הוא זמן מסוגל ביותר לדברים אלו ויש נוהגים להישאר ערים בכל אותו הלילה ולעסוק בתורה ובתפילה. ויש נוהגים בפרט בכל יום מימים אלו להרבות בתחנונים בזה מיד אחרי ספירת העומר. ואשרי הזוכה להוריד דמעות תשובה מעומק הלב לה' יתברך ודמעות תחנונים לזכות להתקדש בעתיד בקדושה עליונה לטובה, ויחבר נשמתו לחי העולמים ה' יתברך ויביא אור רוחני על נשמתו ועל כללות עם ישראל. וסיפר לי רבי דוד כדורי, בנו של המקובל העצום הרב יצחק כדורי, שבשנת תשכ"ז בתחילת חודש אייר, שהיה בארץ מצב ביטחוני חמור ביותר ופחדו מאסונות עצומים - שלח מי שהיה אז ראש הממשלה לוי אשכול שליח לרב כדורי לשאול אם יודע לומר מה יהיה העתיד של מצב זה. והשיב הרב כדורי מיסוד שביסוד והלאה (או שאולי אמר אחרי יסוד שביסוד) יהיה ישועות עצומות, עד כאן דבריו, והמציאות הייתה שכך היה כידוע, שמתאריך כ"ו באייר והלאה התהפך המצב לטובה.  ויהי רצון שנזכה כל עם ישראל כולו לישועות ונפלאות, לטובה ולברכה בכל העניינים, אמן כן יהי רצון.