ליל י"ח בשבט תשפ"ג. 8 לפברואר 2023 למניין הגויים.
1.
מעלה גדולה ונפלאה היא ללמוד בזוהר הקדוש
בהבנה ובעיון אלא שלא כולם ראויים לכך כי לא זכו עדיין להיות מלאים בש"ס
ופוסקים
ולשמור מצוות קלה כבחמורה ולא מתוקנים
במידות היטב. ואם היה רואה האדם כל האזהרות שכתב רבנו חיים ויטאל בהקדמה לעץ חיים
על המעלות שצריכות להיות ליהודי טרם שנכנס ללימוד הקבלה – מיד היה חרד וצועד שני צעדים
אחורה בבחינת "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות
כ, יד)
2. ומי שאינו ראוי ובכל זאת ינסה ללמוד את
הזוהר הקדוש בהבנה ובעיון סופו שתהפוך קערתו על פיה ויינזק רוחנית ויתרחק משמירת
תורה ומצוות וירד למדרגות תחתונות. והרי בין כה וכה הוא לא יבין את הקבלה האמיתית
שיש בזוהר אלא הכל יהיה שגוי אצלו אז מדוע טרח?
3. ועדיין גם מי שאין רשות ללמוד בזוהר הקדוש,
בכל זאת הוא יכול לזכות לאור הנפלא של הזוהר הקדוש באמצעות שיגרוס אותו, כלומר
יקרא קטעים מהזוהר בקול וכל זה מבלי להבין וכך בעצם אינו נחשב שלומד בו אלא רק
קורא. ובקריאה זו הוא מושך אור קדוש לנשמתו. וזה יהיה כמו טבילה לנשמתו במקווה מים
טהורים כי מי שרגיל לגרוס את הזוהר יום יום יהיה זוכה שנשמתו תיטהר, ויזכה ליראת
שמיים ולבו ייפתח לתורה ויהיה שמור ומוגן מן השמיים מכל מרעין בישין [פגעים רעים].
4. רובו של הזוהר הקדוש נכתב בשפה הארמית.
נמצא שכאשר קורא אינו מבין אבל האמת היא שחלקים של הזוהר כתובים גם בלשון הקודש (שזאת
השפה של התורה) שאנחנו כן מבינים אותה – וגם אותם אפשר לקרוא בגירסה איך שהם
כתובים אפילו שמבין את פירוש הכללי של המילים כי את הלימוד המעמיק הוא לא מבין, לא
בלשון הקודש שהוא מכיר אותה ולא בארמית למי שיודע ארמית מלימודי הגמרא. ועל כן
שלום לו.
5. אלא שגם לגרוס את הזוהר יש כללים חשובים
שצריך לדעת כי בלעדיהם בקלות אדם יכול לעבור עבירות בזמן הקריאה כמו לא תשא את שם
ה' אלוקיך לשוא. ואף ייתכן ויעבור על עבירה קשה יותר שעליה אמרו חז"ל שאין לו
חלק לעולם הבא והיא הגיית שם השם באותיותיו. ולכן הסכת ושמע לכללים הבאים.
6. בראשית חובה לדעת כי רק גבר יהודי מגיל 13
ומעלה שיודע לשמור על גופו נקי יכול לגרוס את הזוהר באופן קבוע. על כן אישה או ילדה
וכן ילדים מתחת לגיל הבר מצווה – אין להם לגרוס בזוהר.
7. יהודי שעובר על עבירות קשות כמו חילול שבת,
קשר זוגי עם גויה, או שוכב עם נידה שלא שומרת טהרת המשפחה – אין לו לגרוס את הזוהר.
וכן יהודי שלא מעוניין לחזור בתשובה אסור לו לגרוס בזוהר שכולו קודש כי סופו להינזק.
הכללים: (את
הסעיפים הבאים מומלץ לקרוא בלב ולא בקול כדי לא לעשות טעות בקריאה לשוא של שם ה'
או שמות קודש)
כללי השם המיוחד:
א. שם השם המיוחד הוא שם של 4 האותיות והוא:
י-ה-ו-ה (אין לקרוא אותו בקול) והוא שם קדוש ונורא.
ב. הכינוי של שם זה נקרא הוי"ה וכן מותר
להגיד בקול "הָוָיָה" וזה כינוי מוכר לשם הקדוש של 4 האותיות הנ"ל.
ג. את השם הקדוש הזה י-ה-ו-ה אסור לקרוא בקול
איך שהוא נכתב עם האותיות וההגייה של הניקוד בשום פנים ואופן. כי זה נקרא להגות את
שם השם שעל ההוגה אותו באותיותיו נאמר במשנה (סנהדרין פרק חלק) שאין לו חלק לעולם
הבא. לכן אומרים "השם" או "הָוָיָה" וככה כולם מבינים שמדובר
בשם הקדוש הזה.
ד. בעניין איסור הגייה של שם השם יש עוד איסור
חמור מאד והוא שאסור לומר ברצף את 4 האותיות שמרכיבות את השם הזה. כלומר אסור
להגיד בקול ברצף את האות "יוד" ואז מיד לומר "הא" ואז מיד
לומר את האות השלישית "ואו" ואז שוב לומר את האות "הא"
האחרונה. וגם מי שעושה זאת נאמר עליו שאין לו חלק לעולם הבא.
ה. מי שאי פעם הגה את שם השם באותיותיו אפילו
בטעות שיעשה תשובה. כלומר יתחרט ויגיד בקול בינו לבין בורא עולם "אנא השם, חטאתי
עוויתי ופשעתי והגיתי את שמך הקדוש והנורא ואני מתחרט על כך" ואז יחליט בלבו
ויקבל על עצמו שלא לעשות זאת שוב לעולם וגם ימשיך להתוודות ויגיד בקול "והריני
מקבל על עצמי שלא לעבור יותר על איסור זה לעולם". וכך גם בעצם ניתן לעשות תשובה
על כל עוון שאדם חטא בו, בין במזיד בין בשוגג.
ו. הרבה פעמים בזוהר הקדוש מופיעים 4 האותיות האלו
ברצף. ויש לשים לב לכך ולהיזהר כי בקלות אדם יכול לטעות חס וחלילה ולקרוא ברצף את
4 האותיות שכתובות בזוהר בהרבה מאד מקומות.
ז. כדי להימנע מהגיית אותיות שם השם נוהגים
לומר: "יוד, קיי, ואו, קיי".
ח. כלומר במקום לקרוא את אות ה' כך: "הא"
יש לומר כך: "קיי"(בדומה להגיית אות K בשפה האנגלית) ואז מי ששומע את זה מבין
שמדובר בהחלפה של האות ה'. ומבין שמדובר ב4 האותיות של שם ה'.
ט. לחילופין ניתן לעשות כמו 'הבדלה' בין
האותיות ולהגיד בקול כך: "אות יוד ואות הא ואות ואו ואות הא" ואז לא
קראנו ברצף את 4 האותיות של שם השם כי בין כל אות ואות שמנו הבדלה וחומה של איזה
מילה כללית. (במקרה הזה את המילה "אות").
י. ואכן כך גם מופיע בסידורים בקטע של "פתח אליהו" שנוהגים
לומר לפני תפילה שהוא קטע מהזוהר הקדוש ויפה עשו מדפיסי הסידורים שערכו שם את הקטע
וכתבו : "אות יוד ואות הא ואות ואו ואות הא" ולא כתבו את 4 האותיות ברצף
וכך ברוך ה' אנשים לא נכשלים בעוון זה.
יא. כמו כן כשהזוהר מצטט את 2 או 3 האותיות
הראשונות של שם הוי"ה, אז גם יש לעשות הבדלה גם באותיות אלו ולומר כך: "אות יוד ואות הא" ואם זה 3
האותיות אז "אות יוד ואות הא ואות ואו"
יב. או לחילופין אפשר לומר "יוד קיי"
וכן "יוד קיי ואו" כמו שהראנו דוגמא מקודם.
יג. בכל אופן עיקר ההקפדה היא להיזהר ב2
האותיות הראשונות של שם הוי"ה, כלומר באות ''יוד'' הראשונה ובאות ''הא''
השניה ויש להקפיד לעשות ביניהם הבדלה בדיבור. לכן אם אמר רק "אות יוד ואות הא
ואו והא" זה בסדר.
כללי
שמות המלאכים:
יד. שמות מלאכים שמופיעים בזוהר הקדוש יש כאלו
שמותר לומר אותם בקול ויש כאלו שאסור ועליהם יש לדלג.
טו. שמות מלאכים שבהם נקראים שמות בני אדם –
מותר לומר אותם במהלך הקריאה של הזוהר, כמו מיכאל, גבריאל, רפאל, נוריאל ואוריאל.
טז. גם את שם המלאך "דוּמָה"
שהוא מלאך הממונה על הגיהנום, נוהגים לגרוס בקול. מלאך זה מוזכר גם בתהלים
(קט"ו, י"ז) "לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי
דוּמָה".
יז. שאר שמות של מלאכים אסור לומר אלא נוהגים
לומר רק את שתי האותיות הראשונות של שם המלאך. למשל מלאך מטטרו"ן (אין
לקרוא בקול) נוהגים לומר בקול כך: "מם, טית" שאלו בעצם 2 האותיות
הראשונות של שם זה. וכך כולם מבינים באיזה מלאך מדובר.
יח. לחילופין אפשר שלא לומר בכלל אלא רק להביט
בשם המלאך במחשבה ולהמשיך בקריאה בזוהר למילה הבאה בקול.
יט. יש להיזהר בזה כיוון שמי שאומר את שם המלאך
בשלמותו – הוא יכול להינזק ממנו אפילו שהוא מלאך טוב ולא כאן המקום להרחיב מדוע.
ואם מישהו עשה זאת בטעות – לא יפחד אלא יבטח באלוקי ישראל שישמור עליו אבל יזהר
להבא.
כ. גם השטן הוא סוג של מלאך, ושמו הוא: סמא"ל
(אין לקרוא בקול) וכשהוא מופיע בזוהר נוהגים להגיד "סמך מם" שאלו 2
אותיותיו הראשונות. ומי שקורא בו בשם המלא שלו נותן לו כוחות ועובר על לאו מהתורה של
"וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ"
(שמות כג, יג)
כא. שם אשתו של השטן הוא לילי"ת
(אין לקרוא בקול) ונוהגים לומר "פלונית" או "למד יוד למד יוד
תו" שהם חמשת אותיותיה של שמה. אבל לקרוא בקול בשם הזה אסור גם כן.
כב. כשהזוהר מזכיר פסוק מישעיהו (לד, יד)
"אַךְ שָׁם הִרְגִּיעָה לִּילִית" – הנכון יותר הוא לדלג את
המילה "לילית" ולא לקרוא בקול. (אבל מי שלומד תנ"ך וקורא את כל
הפרק כולו – ומגיע לפסוק הזה אז כן יהיה מותר לו לומר בקול "לילית" כי
זה דרך לימוד).
כג. כשהזוהר הקדוש מזכיר את שמות שני המלאכים
הטמאים עז"א ועזא"ל מרוב טומאתם לא כדאי לומר אפילו את 2 האותיות
הראשונות שלהם אלא להביט בשמותם ולדלג עליה במחשבה למילה הבא. או לחילופין להגיד
"כך וכך" או "אחד נקרא כך, ואחד נקרא כך" ועל השמות שלהם לדלג
במחשבה.
כד. שאר שמות שנמצאים בזוהר כל עוד יש ספק ולא יודעים
בוודאות מהם השמות האלו, אין לקרוא בהם. אלא לדלג עליהם במחשבה ולהמשיך קדימה
למילה הבאה. זה הכלל: כל שיש ספק, לדלג את המילה ולא לקרוא אלא רק להביט בה במחשבה.
כי במקרים כאלו ההפסד הפוטנציאלי גדול מן הרווח ולכן אין להסתכן.
כללי
הקראת פסוק עם שם הוי"ה:
כה. לפעמים הזוהר הקדוש מצטט פסוקים
מהתנ"ך ובפסוקים האלו מופיע שם ה'.
כו. אם מדובר בפסוק שלם שמופיע בו שם ה' אז
מותר לקרוא בשם ה' בקריאה הרגילה של 'אדנות' כלומר לומר "אדוֹנָי" (כעת אין לקרוא בשם זה סתם ככה).
כז. למשל אם כתוב "שמע ישראל ה' אלוהינו ה'
אחד" אפשר לומר בקריאה רגילה כך: "שמע ישראל אדוֹנָי אלוהינו אדוֹנָי
אחד" וכנ"ל כל שאר הפסוקים השלמים.
כח. אם הזוהר מצטט פסוק חלקי ולא שלם ויש בו שם ה' אז יש
מקרים שכן נגיד "אדוֹנָי" (כעת
אין לקרוא בשם זה סתם ככה) ויש מקראים שלא נגיד "אדוֹנָי" אלא נגיד במקום
זה "השם".
כט. כיצד? כאשר בחלק של הפסוק המוזכר בזוהר יש
לפחות 3 מילים וגם יש לו משמעות ברורה לאותו פסוק חלקי אז מותר לומר
לקרוא "אדוֹנָי" (כעת אין לקרוא בשם זה סתם ככה)
ל. לעומת זאת אם הפסוק מורכב מ2 מילים בלבד
(אפילו שיש לו משמעות) או שבפסוק יש 3 מילים ומעלה אבל אותו פסוק חלקי לא
בעל משמעות ברורה אז יש לומר "השם" ולא "אדוֹנָי".
לא. למשל אם כתוב "קָרוֹב ה' לְכָל
קֹרְאָיו" אז נאמר כך: "קָרוֹב אדוֹנָי
לְכָל קֹרְאָיו" כי בפסוק זה יש גם לפחות 3 מילים, וגם יש בו משמעות ברורה
שאומרת שהשם יתברך קרוב לכל מי שקורא לו.
לב. אבל פסוק עם 2 מילים אפילו שכן יש משמעות –
אין לקרוא בו בשם אדנות אלא לומר "השם". למשל: "ה'
אֱלֹהֵינוּ" אמנם יש לזה משמעות ברורה שאכן השם הוא אלוקינו אבל כשנקרא בזוהר
הקדוש נגיד "השם אלוקינו" ולא "אדוֹנָי אֱלֹהֵינוּ" (כעת אין לקרוא בשם זה סתם ככה) כי יש פה רק 2 מילים ולא 3 מילים ומעלה.
לג. והנה דוגמא שיש 3 מילים ומעלה אבל אין
משמעות ברורה לחלק של הפסוק לכשעצמו ולכן אין לומר "אדוֹנָי" אלא להגיד "השם" והנה הדוגמא של הפסוק
החלקי: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם אדוֹנָי". הרי אין פה משמעות ברורה. מה בדיוק עמי הארץ ראו ששם
ה'? לא ברור. לכן נגרוס "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם השם".
לד. הפסוק שהזכרנו היה פסוק לא מלא. אבל אם 2
המילים הבאות של המשך הפסוק הזה כן היו מוזכרות בזוהר אז כן היינו קוראים בשם
אדנות (אפילו שעדיין זה הוא לא פסוק שלם) כי זה כן מקבל משמעות והנה המשך הפסוק עם
שני המילים: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא
עָלֶיךָ.." כלומר יש פה משמעות שהיו רואים ששם השם נקרא עלינו אנחנו היהודים.
ולכן נגרוס: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם אדוֹנָי נִקְרָא עָלֶיךָ.."
לה. הרבה פעמים הזוהר רושם את שם הוי"ה ובתחילה
ניראה שמדובר בפסוק אבל בפועל לא מדובר בפסוק אלא הזוהר סתם מדבר על שם הוי"ה
באופן כללי או שהזוהר נושא ונותן באיזו דרשה ונותן דוגמא איך היה אפשר לכאורה
שהפסוק היה צריך להיכתב לכתחילה. אז יש להיזהר ולא לקרוא פה את שם השם בשם אדנות אלא
יגיד "השם".
לו. וכן בכל ספק כזה או אחר כשלא בטוח בעצמו
שמדובר בפסוק תקין – יגיד "השם" ולא יגיד אדנות. כי גם אם אמר
"השם" בזמן שכן יכול היה לומר שם אדנות, עדיין הקריאה שלו הייתה טובה.
אבל ההפך לא טוב.
לז. באופן דומה כאשר פסוקים וחלקי פסוקים
מוזכרים בשאר מקומות כמו במשנה ובגמרא ובמדרשים ושאר ספרי ראשונים ואחרונים, אז
לגבי הקראת שם הויה אם הוא באדנות או בהשם, יש לנהוג לפי הכללים הנ"ל שהזכרנו
בחלק זה.
לח. גם הכינוי "אלהים" יש לקרוא לפי הכללים הנ"ל. לכן לפעמים יהיה מותר לומר "אלוהים" אך לפעמים נגרוס "אלוקים" או "אלוקינו" וכדומה.
כללים
נוספים
לט. כאשר
כתובים בזוהר חלקים מתפילות ובהם שם ה' אז אין לגרוס בשם אדנות אלא יש לומר
"השם" וכן לומר "אלוקינו". כגון: "נשמת כל חי תברך את
שמך י-ה-ו-ה אלהינו ורוח כל בשר.." יש להגיד "השם אלוקינו". ולא
"אדוני אלוהינו"
מ. ועוד דוגמא: "אלהינו ואלהי אבותינו
רצה נא במנוחתנו" יש לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו..". וכן על זה
הדרך.
מא. שמות הקודש למיניהם שמופיעים בזוהר, יש לדלג
עליהם ולא לקרוא אותם בקול אלא רק להסתכל עליהם במחשבה ולדלג למילה הבאה. רוב
השמות האלו בד"כ לא מנוקדים בניקוד כלשהו (כמו בהוצאת דפוס מתוק מדבש) וכן יש
להם סימן של גרשיים כמו הסימן של ראשי תיבות. ולדוגמא השמות הבאים (שאין לקרוא
אותם בקול): אב"ג, ית"ץ, כוז"ו, מצפ"ץ וכו'
מב. נוסחאות של ברכה שמופיעים בזוהר הקדוש יש
לגרוס אותם בשם "השם" ולא בשם אדנות. למשל אם כתוב "ברוך אתה י-ה-ו-ה
המבדיל בין קודש לחול" יש לקרוא כך: "ברוך אתה השם המבדיל בין קודש לחול".
מג. אבל הנוסח הבא " ברוך י-ה-ו-ה לעולם
אמן ואמן" הוא לא ברכה אלא פסוק שלם מתהלים (פרק פ"ט פסוק נ"ג)
ולכן יש לקרוא אותו בשם אדנות ולומר בקול כך: " ברוך אדוֹנָי לעולם אמן ואמן" (וכמו שהוסבר למעלה, שבפסוק שלם עם שם
השם, קוראים באופן מלא). וכן פסוק "ברוך אתה י-ה-ו-ה למדני חוקיך" שהוא
לא ברכה אלא מספוק מתהלים (קי"ט).
מד. בפירוש הנפלא של המתוק מדבש על הזוהר
הקדוש, הפירוש מורכב מ2 חלקים: חלק אחד כתוב באותיות מרובעות של הכתב שלנו שאותם
אפשר לקרוא כדי להבין את הפרוש הפשוט של הזוהר. וחלק השני הוא באותיות רש"י
שאותו אין לקרוא כי פרוש זה הוא על פי הקבלה. וגם מי שיקרא לא יבין אלא רק יבזבז
את זמנו ואף יכול להינזק אם הוא לא ראוי ללמוד בזה וכמו שהזכרנו בהתחלה.
מה. כל פעם שגורסים בזוהר הקדוש ומוצאים לכאורה
תיאורים של הקב"ה יש לזכור שלאלוקים אין גוף ולא דמות הגוף וכל התיאורים הם
רמזים לסודות עליונים ולכן אין להתבלבל כי הקב"ה הוא לא גשמי כמו בני האדם ואפילו
לא רוחני כמו המלאכים. אי אפשר להשיג אותו במחשבה ולא להבין או לחקור את
הקב"ה כלל ועיקר "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ).
מו. מכיוון שרוב הזוהר כתוב בארמית אז בזמנינו
המוציאים לאור הוציאו תרגום של הזוהר גם ללשון הקודש על מנת שהאדם יבין באופן
בסיסי על מה הזוהר מדבר. אבל המעלה הגדולה של הקריאה בזוהר היא דווקא לקרוא את
הזוהר בשפה המקורית שנכתב – הארמית. ואין לוותר על זה.
מז. כמו שהזכרנו, רוב הזוהר המקורי נכתב בארמית
וחלקו הקטן בלשון הקודש שאנחנו מכירים. אותם מעט החלקים שכתובים בזוהר בלשון הקודש
אז יש לקרוא אותם כפי שכתוב – בלשון הקודש. וזו גם האפשרות היחידה בין כה וכה.
מח. לפני שמתחילים לגרוס בזוהר הקדוש טוב לומר:
"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּשֵׁם כָּל
יִשְׂרָאֵל"
ואז לומר את הפסוק: "וִיהִי נעַם
אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה
יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ" [תהלים צא] ואז להתחיל לקרוא. אבל כל זאת לא חובה
אלא יכול להתחיל ישירות ולגרוס את הזוהר אבל טוב שיאמר לכל הפחות את הפסוק
"ויהי נועם..".
מט. טוב לכוון במחשבה בזמן אמירת פסוק ויהי
נועם שני כוונות חשובות:
הראשון- למרות שאיננו יודעים לכוון כוונות
על פי הסוד, בכל זאת מבקשים מהשם יתברך שישלים את כוונתנו ויעלה עלינו כאילו
כיוונו בכל הכוונות הראויות לכוון.
השני- שאם חטאנו וגרמנו שאור הקדושה יסתלק מאיתנו אז אתה ה' ברחמיך תכונן ותתקן
אותם המעשים ותחזיר לנו אור קדוש זה.
נ. כל זמן ראוי לגרוס בזוהר הקודש. 24 שעות
ביממה בכל יום ויום חוץ מתשעה באב וחוץ מאדם שנמצא בשבעת ימי אבל על פטירת אחד
משבעה הקרובים שלו שאסור לו ללמוד תורה חוץ מהדברים המותרים לו. וכל המרבה בגריסה
בזוהר הרי זה משובח. ובפרט המעלה גדולה יותר לקרוא אחרי חצות לילה. וכן מעלה גדולה
לקרוא בו בשבתות ומועדים. ולא משנה איזה חלקים גורס. גם זוהר גם תיקוני הזוהר וגם
זוהר חדש – הכל קודש קודשים.
נא. כאשר גורס בזוהר ישתדל תמיד להתחיל בתחילת פסקה
ולגמור בסוף פסקה. וטוב לעשות סימניה בספר כדי להתחיל מאיפה שסיים בפעם הקודמת
וככה אחרי שיקרא יום יום יוכל לאחר תקופה לסיים את כל הזוהר. אשריו ואשרי חלקו.
נב. ואמנם אסור לשכוח שעיקר לימוד התורה הוא
הלכה גמרא ומוסר וכן תנ"ך עם מפרשים כי זה עיקר הלימוד שלנו. בפרט מוסר
והלכות פסוקות שזה הכי בסיסי. ואם אדם רק יגרוס בזוהר ולא ילמד מוסר והלכות פסוקות
אז הרווח שלו מהזוהר יהיה אפסי לעומת מה שהיה יכול להרוויח אם היה לומד גם מוסר
והלכות.
נג. טוב להיות רגיל לקרוא בקטע מהזוהר של
"פתח אליהו" שלקוח מתיקוני הזוהר ומודפס בכל סידור של עדות המזרח. כי מעלתו עצומה מאד ולכן הרבה מקפידים לקרוא אותו לפני תפילות
שחרית מנחה וערבית. ואשריו של אדם שיודע קטע זה בעל פה ויוכל לגרוס בו בכל זמן ועת
פנוי כגון שהולך בדרך או יושב בטל.
נד. טוב יעשה האדם שכאשר יגרוס בזוהר יעשה זאת
בניגון עדין וטהור שיוצא לו מהלב כפי שיוצא לו אבל זה לא חובה אלא מעלה טובה
ומשובחת. ולמי שקשה לנגן ניגון זה בזמן הקריאה אז עם הזמן הנשמה שלו כבר תוציא מעצמה את הניגון בזמן שהאדם גורס בזוהר.
נה. יהודי ששומר על העיניים והמחשבה, מלבד שזאת
חובה גמורה לכל אחד, מעבר לכך מעלת נשמתו גדולה ועצומה לאין שיעור לעומת יהודי אחר
כמוהו שלא שומר. ולא דומה מי שגורס בזוהר ושומר על קדושה לאחר שלא שומר. ולכן יאזור כוח ויתגבר על יצרו וכך יוכל להעלות מעלה מעלה למדרגתם
של הצדיקים.
נו. טוב לעבור על הכללים האלו גם מחר פעם שניה
על מנת שיהיו חוקים אלו קבועים וברורים אצל הגורס בזוהר.
Ⓒ כל הזכויות שמורות. ניתן להעתיק לצורך זיכוי הרבים וע"פ ההלכה, אבל לא לצורך מסחר.
לתגובות והערות: shomer1087@gmail.com
כללי השם המיוחד:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה